כתבה: אגם עוזיאל, ביה"ס הרא"ה
לולה עוזיאל, אמא שלי, עברה מאוזבקיסטן לישראל בשנת 1993 בהיותה בת 7 בלבד. היא עלתה לארץ עקב מלחמה שפרצה במדינה. בעקבות נזקי המלחמה הבית שלהם נהרס והם נאלצו לעזוב ללא שום רכוש ורק הזיכרונות נשארו איתה.
סבא וסבתא שלי עזבו את ארץ הולדתם בזכות סיוע של מדינת ישראל להציל את העם היהודי. למרות העזרה עם הגעתם מצבם הכלכלי לא היה יציב. עם העלייה לארץ הם הרגישו במצוקה כי החברה הישראלית לא קיבלה אותם בגלל מוצאם והם הרגישו לא מתאימים. עם השנים הם הסתגלו לחיים בארץ והתחילו להרגיש יותר טוב. שניהם נפטרו בעקבות בעיות בריאותיות, כשאמי הייתה בת 16 בלבד.
המעבר מארץ מגוריה לישראל לא היה פשוט עבור לולה. בזמן שהיא עברה לארץ, אימי חוותה קשיים בשל הצקות, והעלבות בגלל מוצאה. הרבה ילדים צחקו עליה בגלל המבטא שלה, כחלק מהיחס הלא-מכבד בארץ כלפי העלייה מרוסיה. מאוחר יותר, כשהיא ניסתה להשתלב בעבודה, לא קיבלו אותה למקום העבודה מכיוון שהעברית שלה לא הייתה מספיק טובה והקשיים היו בעיקר היו בראיונות עבודה והסתגלות לחיים בארץ.
