ד"ר שמרית דכס יחיא, פסיכולוגית קלינית ומרצה באוניברסיטת בר-אילן, משתפת בבחירה בפסיכולוגיה כמקצוע: "אני רוצה שהממצאים שלי יתפרסמו בעיתונים נחשבים בעולם וזה מאוד תחרותי. ובשביל זה צריך להיות הכי הכי טובים"
כותבת: מעיין יחיא, ביה"ס אלונים שער הנגב
ד"ר שמרית דכס יחיא, בת 43, גרה בקיבוץ ארז והיא אמא לשלושה ילדים. לפני שעשתה את התואר הראשון באוניברסיטה היא טסה לחו"ל עם חברים וכשהייתה שם חשבה שיהיה לה מאוד מעניין ללמוד פסיכולוגיה. שמרית מספרת: "כולם אמרו לי שזה מקצוע מאוד קשה והלימודים ארוכים ולא חשבתי בכלל על כל מה שאמרו לי. בתואר הראשון היה לי מאוד מעניין, הסתקרנתי ועשיתי גם את התואר השני".
ההורים שלה הופתעו מהבחירה בפסיכולוגיה. הם חשבו שהיא תעשה משהו יותר מתמטי או שקשור להנדסה כי בתיכון היא הגבירה את מקצועות המתמטיקה והכימיה "הם חשבו שאני אלך לעולם הזה של המחשבים או של ההנדסה. הם קצת הופתעו, ובכל זאת הם תמכו בי לאורך הדרך בכל השלבים של הלימודים, שלפעמים היו לא קלים".
כיום היא חוקרת באוניברסיטה ונפגשת עם סטודנטים לכל מיני פרויקטים שהם עושים במעבדה היא גם עוזרת להם לתכנן את המחקר שלהם, להעביר את המידע ולהוציא את המחקר לפועל. אבל לא תמיד זה קל, לפעמים שמרית חושבת על החלפת עבודה כי העבודה מאוד קשה ולא תמיד מצליחים, היא משתפת: "לפעמים המכשירים לא עובדים כמו שצריך. לפעמים מגיעים נבדקים למעבדה ויש תקלות בציוד וזה מאוד מתסכל. גם קשה למצוא אנשים שיסכימו להשתתף במחקר. עוד קושי הוא שאני רוצה מאוד שהממצאים שלי יתפרסמו בעיתונים נחשבים בעולם וזה מאוד תחרותי וצריך להיות הכי הכי טובים. והכל בעיקר עניין של לא לוותר ולא להתייאש".
לא הכל בעבודה קשה יש דברים טובים למשל ללמד את הסטודנטים: "ממש כיף לי ללמד את הסטודנטים שלי כי הם מקשיבים ולומדים דברים חדשים ואני מלמדת אותם כל מה שאני רוצה כי אין לי בוס שאומר לי מה לעשות ומה ללמד".
תוך כדי העבודה שלה, שמרית עשתה עוד דברים בחייה, "הקמתי משפחה וגם עשיתי התמחות בפסיכולוגיה קלינית, מה שמאפשר לי לטפל באנשים הסובלים מבעיות נפשיות".
לא הכל בעבודה קשה יש דברים טובים למשל ללמד את הסטודנטים: "ממש כיף לי ללמד את הסטודנטים שלי כי הם מקשיבים ולומדים דברים חדשים ואני מלמדת אותם כל מה שאני רוצה כי אין לי בוס שאומר לי מה לעשות ומה ללמד".
תוך כדי העבודה שלה, שמרית עשתה עוד דברים בחייה, "הקמתי משפחה וגם עשיתי התמחות בפסיכולוגיה קלינית, מה שמאפשר לי לטפל באנשים הסובלים מבעיות נפשיות".
אחרי התואר השלישי, שמרית הייתה צריכה לצאת להשתלמות פוסט-דוקטורט בחו"ל. היא יצאה עם כל המשפחה להרפתקה לימודית ואישית בארצות הברית לשנתיים: "ברגע שחזרנו לארץ התחלתי לחפש אוניברסיטה לעבוד בה. אחרי שחיפשתי בהרבה מקומות, התקבלתי בסוף לאוניברסיטת בר אילן."
