סיפור החרם של אפי שהתרחש לפני שנים, מלמד על החשיבות של חברות: "היא אמרה לי שאם לא אפסיק לדבר עם אפי, היא תפסיק להיות חברה שלי"
כתב: מיכאל יחיאלי, ביה"ס אלונים-שער הנגב
הסיפור הזה אומנם התחיל לפני 35 שנה, אבל בשביל עדי (כל השמות בכתבה בדויים) מנס ציונה הוא משמעותי גם היום. בת כיתתה, אפי, הגיעה ממשפחה קשת יום בת שבע נפשות. בכל יום הייתה אמה של אפי מטפלת בה ובאחיותיה, ואביה עבד וכמעט לא היה בבית. כשהייתה אפי בת עשר סיפרה האם את שיערה כדי לחסוך את זמן הטיפול בו בכל בוקר. כשהגיעה לבית הספר הבחינו התלמידים ששיערה של אפי קצר מאוד, כמעט כמו קרחת. התלמידים חשבו שלאפי יש כינים, הקניטו אותה וקראו לה "אפי כינמת".
לאחר שלעגו לה, התלמידים האחרים הכריזו חרם על אפי, ביוזמת מלכת הכיתה – הילי. כחלק מהחרם ניסתה הילי לשכנע עוד ועוד תלמידים לנתק קשר עם אפי, וביניהם, עדי, חברתה הטובה. "היא אמרה לי שאם לא אפסיק לדבר עם אפי, היא תפסיק להיות חברה שלי", משחזרת עדי שהחליטה ללכת אחר ליבה ולהישאר חברה של אפי למרות הכל. עדי ידעה שאולי תיענש על כך מצד הילי, מלכת הכיתה, אבל רגשותיה של אפי היו חשובים לה יותר.
כשהגיע יום הולדתה של אפי, והוזמנו כל התלמידים – הגיעו רק שלושה. כדי לשמח אותה עדי חשבה על רעיון, והזמינה את כל ילדי השכונה לחגוג לה יום הולדת. עדי הבינה שחרם הוא דבר לא נכון, וגם סיפרה לאמא שלה כיצד הכיתה מתנהגת אליה בגלל שהיא מנסה לעזור לאפי. האם שוחחה עם המחנכת, ששוחחה עם תלמידי הכיתה על המקרה ושיבחה את עדי על התנהגותה. התלמידים הבינו שטעו והתנצלו כולם בפני אפי, שהפכה במהרה למקובלת והאהובה ביותר בכיתה.
נתקלת בחרם או ביחס לא הוגן כלפי אחד התלמידים? חשוב לדבר על זה!
