שיר ברעם, תלמיד כיתה ה' בבית הספר אלונים שבשער הנגב מספר על חוויותיו בעת השימוש במחשב, וכיצד לדעתו הוא תורם לו. טור אישי
כתב: שיר ברעם, ביה"ס אלונים – שער הנגב
בחדר השינה של אחי יש את המחשב שלו שעומד גם לרשותי. בכל יום אחר הצהריים, אני משחק בו משחקים, משלים את שיעורי הבית הדיגיטליים ונהנה מהשימוש בו. אני משחק בהמון משחקים, כמו למשל ״לגו סטאר וורס״, ״מיינקראפט", ״קאפהד״ ו״הוגוורטס לגסי״. בכל המשחקים אני משחק מדי שבוע, לפעמים עם חברים ולפעמים בלי. אני משקיע שעות רבות בכל משחק, במטרה לסיים אותו ולהיות הכי טוב בו.
בנוסף, אני גם עושה במחשב שימוש למטרות לימודיות ועובד על מטלות באתר של בית הספר, ומשחק להנאתי באתר הלימודי – גם שם יש לי מטרה להיות ברמה (״ראנק״) הכי גבוהה שאני יכול להיות. בתחרות שיש אצלנו בכל שנה אני תורם חלק גדול, ובשנה הקודמת הייתי במקום הראשון, שזה אומר שהעליתי את מירב הנקודות לכיתה שלי.
אפשר להבין מכך שאני מאוד תחרותי בכל מה שנוגע לעשייה מרובה במעט מאמץ. אני מכיר את המחשב כמו את כף ידי, יודע לכתוב באופן עיוור כמעט לגמרי, ומכיר את כל המקשים וקיצורי המקלדת בזמן משחק ובזמן עבודה. המחשב הפך לחלק משמעותי בחיי.
